מזרקת הצבים בגטו היהודי

לאחרונה שמתי לב שמטיילים רבים ברובע הגטו של רומא נוטים לפספס את אחת המזרקות היפות ברומא, מזרקת הצבים הקטנה בפיאצה מאטיי. מזרקת הצבים הינה יצירה יפיפיה של תקופת הרנסנס, ונבנתה בין השנים 1580-1588 על ידי הארכיטקט הנודע ג’יאקומו דלה פורטה והפסל טדאו לנדיני. בשנת 1658 עברה המזרקה שיפוץ מקיף, בו התווספו לה הצבים המפורסמים, כנראה על ידי הפסל הנודע ג’יאן לורנצו ברניני.

פטרון המזרקה – מוציו מאטיי

מזרקת הצבים, כמו שאר המזרקות ברומא, עוצבה במקור כדי לספק מי שתייה. היא אחת משמונה עשר מזרקות אשר נבנו ברומא במאה ה-16 לאחר שיפוץ מוביל המים (אקוודוקט) מהתקופה הרומית, אקוודוקט “המים הקדושים” (אקווה וורג’ינה) על ידי האפיפיור גרוגורי ה-13. מזרקת הצבים, בניגוד לשאר מזרקות העיר, לא מומנה על ידי ובשם האפיפיור, אלא על ידי אדם פרטי, מוציו מאטיי, ממשפחת מאטיי העשירה והנודעת, אשר אילן המשפחה שלה מגיע לימי רומא העתיקה. למרות שמשפחת מאטיי השתייכה לדת הקתולית רומאית, היא בחרה לגור בשטח אשר היה לחלק מהגטו היהודי, וכאשר נבנו חומות הגטו בשנת 1555עי האפיפיור פאול ה-7 ויהודי העיר נכלאו, למשפחת מאטיי היה מפתח לשערי הגטו.

למרות שהמזרקה תוכננה במקור להיבנות בפיאצה ג’ודיאה בשוק הגטו היהודי, בשנת 1580 מוציו מאטיי שכנע את ועדת המזרקות ברומא, ועדה בה הוא היה חבר, לשנות את מיקום המזרקה ולהעבירה לחצרו הפרטית, באיזור מבודד בגטו אשר נקרא “האי של מאטיי” וכך הפכה המזרקה לפרטית שלו, למורת רוחם של יהודי הגטו. מאטיי הבטיח בתמורה לשלם על בניית המזרקה, לשלם על תחזוקתה, ולרצף את הכיכר הקטנה מסביב למזרקה.

תכנון מקורי ובעיית אספקת המים

המזרקה תוכננה במקור על ידי הארכיטקט הנודע ג’יאקומו דלה פורטה (תכנן גם מזרקות בפיאצה נבונה ופיאצה דלה מינרווה) ויצירת הפסלים ניתנה לפסל טדאו לנדיני אשר נדרש להכין ארבעה פסלים של אפבים (בחורים צעירים) ושמונה דולפינים. במקור, כל פסל של בחור צעיר אמור היה לדרוך ברגל אחת על ראש דולפין כאשר יד אחת מחזיקה את זנבו, בעוד היד השנייה נמתחת למעלה והחזיקה דולפין נוסף. מים אמורים היו לצאת מפה הדולפינים ולהשפך לתוך קונכיות, ומשם לבריכה קטנה בבסיס המזרקה. המזרקה נתקלה מיד בבעיה חמורה של אספקת מים, הסיבה לשמה הוקמה. כל מזרקות העיר עובדות על לחץ מים טבעי הנובע מהפרשי גבהים וכוח המשיכה. מקור המים חייב להיות גובה יותר מאשר פתח המזרקה כדי שחוק כלים שלובים יפעל. המים למזרקת הצבים הגיעו ממאגר ליד המדרגות הספרדיות, הגבוה אך במעט מפתח המזרקה, לכן לחץ המים היה נמוך מאוד והמים התקשו לצאת מפי הדולפינים העליונים. כך, זמן קצר לאחר מכן, הורדו הדולפינים העליונים אשר הוחזקו עי הצעירים.

ארבעת הצבים

לאחר שהוסרו ארבעת הדולפינים העליונים מהמזרקה בשל לחץ המים הנמוך, גרמו ידיהן המורמות מעלה של ארבעת הצעירים לגיחוך רב, ונראה היה שהמזרקה נבנתה כך מסיבה לא ברורה. עוגמת נפש רבה נגרמה לסיניור מוציו מאטיי אשר השקיע כה רבות במזרקה, ולבסוף כדי להשלים את החסר הורה האפיפיור אלכסנדר ה-7 (פאביו קיגי) על ג’יאן לורנצו ברניני לשפץ ולשפר את המזרקה בשנת 1658. ברניני הוסיף את ארבעת הצבים למזרקה ובכך מזרקה זו הפכה לאחת המפורסמות בעיר, עוד יצירה מידיו של הפסל המהולל…

בשנת 1979 אחד הצבים נגנב. כיום כל הצבים אשר ניתן לראות הינם העתקים של הצבים המקוריים, אותם ניתן לראות במוזיאון הקפיטולין.

לחץ כאן למבט פנורמי על המזרקה

אנו עוברים במזרקת הצבים בסיורי הסגווי הבאים:

סיור סגוויי רומא ביום

סיור סגוויי לילי ברומא

סיור סגוויי רומא היהודית

המדרגות הספרדיות 

  Scalinata di Piazza di Spagna

אחד מסימני ההכר של רומא הוא המדרגות הספרדיות, אשר מופיעות בשלל גלויות, תמונות,ציורים וסרטים המתארים את עיר הנצח. המדרגות הספרדיות, הבנויות בצורת פרפר, הן אחד מאותם מקומות אותם כל תייר חייב לראות ברומא; זהו מקום נפלא לשבת בו ביום שמש נעים ולהנות מהאוירה המיוחדת, ומתמונות העוברים והשבים. המדרגות הרחבות והבלתי רגילות בצורתן הינן מקום מפגש רחב המורכב מ-138 מדרגות אשר מונחות בערבוביה של עיקולים ומרפסות. הן מחברות את כיכר ספרד התחתונה (Piazza di Spagna) עם ככר טריניטה די מונטי העליונה (Trinita di Monti) , אשר מולה כנסיית טריניטה די מונטי בעלת המגדלים התאומים אשר שולטים על קו הנוף של רומא.

שנים לאחר בנייתן, המדרגות הספרדיות עדיין מושכות אליהן המוני אנשים ובשל כך המקום מכונה עד היום “הסלון הפתוח של רומא”.

שבע עובדות על המדרגות הספרדיות

1  המדרגות נבנו בין השנים 1723-1725 במימונו של הדיפלומט הצרפתי אטיין גופרייר בקטווד. הן עוצבו על ידי הארכיטקט הלא כל כך נודע פרנצ’סקו סנקטיס וחומר הגלם בו השתמש היה השיש הכתוש שנשדד מהקולוסיאום. המדרגות נבנו כדי לחבר בין כנסיית טריניטה די מונטי אשר היתה תחת חסות המלך הצרפתי עם הככר הספרדית השוכנת תחתיה. באותו הזמן ככר ספרד נחשבה לשטח ספרדי עצמאי של שגרירות ספרד במדינת האפיפיורים ,ויש המכתירים אותה כשגרירות הראשונה בעולם, ומכאן שמן של המדרגות.

התכנית היתה לחבר את שתי הככרות כאשר הצרפתים תכננו כמו כן להציב פסל ענק של המלך לואי ה-14 בקצה המדרגות, תכנית אשר לא יצאה לפועל נוכח סירובו של האפיפיור גרגורי ה-13.

2  העיצוב המיוחד והאלגנטי של המדרגות הספרדיות הפכו אותן במהרה למקום מפגש פופולרי של אומנים, ציירים ומשוררים הנמשכו למקום אשר נתן להם השראה. נוכחות אנשי הרוח משכה למקום בחורות צעירות ויפות ששאפו להפוך לדוגמניות של הציירים או להתחכך באנשי הרוח, דבר אשר גרם לכך שרומאים ומטיילים רבים נהגו גם הם להופיע במקום… וכך לאחר זמן קצר נהיו המדרגות הספרדיות עמוסות בהמוני אנשים מכל הסוגים, מנהג הממשיך עד עצם היום הזה.

3  בחלקה התחתון של המדרגות שוכנת לה “מזרקת הסירה העתיקה” (Barcaccia) המיוחסת לאביו של הפסל המפורסם ג’יאן לורנזו ברניני, פייטרו ברניני. יש הטוענים שברניני הצעיר עזר לאביו בבניית המזרקה בעודו ילד ושזאת עבודתו הראשונה ברומא. את הבינינים מסביב לכיכר מעטרות עד היום תבליטי דבורים המייצגות את משפחת ברניני. למזרקה צורה של סירה טבועה, הלקוחה מאגדת עם מפורסמת לפיה סירת דיג קטנה נסחפה למקום לאחר השיטפון הגדול של רומא במאה ה-16. בכל מקרה, עיצוב זה עזר לברניני האב להתגבר על מכשול טכני הנבע מלחץ מים נמוך במקום.

4  בחודש אפריל כאות לאביב הבא, מקושטות המדרגות באלפי פרחים המקנים למדרגות הספרדיות מראה מקסים. בקיץ מתנהלות על המדרגות תצוגות אופנה אשר דורשות מהדוגמניות להפגין מיומנות בעודן יורדות במדרגות במקום ההליכה המסורתית במסלול ישר.

5  ב-13 ליוני 2007 נהג שיכור ניסה לרדת במכוניתו במורד המדרגות. במזל רב איש לא נפגע אך מספר מדרגות נפגעו במהלך נסיעתו. הנהג נעצר ונשפט בעקבות המקרה.

6  מימין למדרגות הספרדיות שוכן הבית בו התגורר המשורר האנגלי המפורסם ג’ון קיטס עד למותו בשנת 1821. כיום הבית משמש כמוזיאון המוקדש לזכרו ופועלו בתחום הספרות הרומנטית.

7  ב-20 למרץ 1986 נפתח בתחתית המדרגות הספרדיות הסניף הראשון של מקדונלדס ברומא. הפגנות סוערות פרצו כנגד המהלך וכתוצאה מכך בחור רומאי בשם קרלו פטריני הקים את ארגון ה-“אוכל האיטי” העולמי (Slow Food) שלוש שנים מאוחר יותר.

אנו עוברים במדרגות הספרדיות ב-סיור סגוויי רומא ביום וב-סיור סגווי פרטי ברומא

   

מאחורי הפנתאון, מול הכנסיה הדומניקנית “סנטה מריה מעל מינרווה”, עומד אחד הפסלים המסקרנים של רומא הידוע בשם “האפרחון של מינרווה”. פסל הפילון המציאותי והמושקע בפרטיו הקטנים הוא פנינה אמיתית של תקופת הבארוק ונחצב בידי הפסל המפורסם של התקופה, ג’יאן לורנצו ברניני. לפסל, כמו לרבים אחרים ברומא, סיפור מרתק ומלא בדרמה משובחת האובליסק הפיל נושא על גבו את הקטן מ11 האובליסקים הנמצאים ברומא (שיא עולמי). אורך האובליסק קצת פחות מ3.5 מטרים והוא הובא לרומא ככל הנראה מהעיר המצרית סאיס בה הוא הורם במאה השישית לפני הספירה בשנת 1665 האובליסק הקטן נמצא בגינת הכנסיה הדומניקנית אשר לפניו היום. כנסיית מריה הקדושה למעשה לא נבנתה מעל מקדש האלה הרומית מינרווה כפי שסברו אלא מעל מקדש של האלה המצרית המקבילה שלה, איסיס. לכת זו היו מאמינים רבים ברומא העתיקה האפיפיור אלכסנדר ה7 החליט להרים מחדש את האובליסק מול הכנסיה ובחר את העיצוב של ברניני כאשר המחשבה היתה שנדרש זכרון רב (אשר מגולם על ידי הפיל אשר מפורסם בזכרונו ארוך השנים) לנשוא את החכמה הרבה אשר האובליסק סימל באותה תקופה בדרך אגב, האפיפיור דחה את העיצוב של האב פאלייה, נציג הדומניקנים, אשר רצו שהאובליסק יוקף כלבים, כינויים של הדומניקנים, אשר טענו שנאמנותם לאל היא כשל כלב לבעליו האפיפיור דחה את התכנית משום שהוא העדיף מונומנט אשר יסמל את החכמה והאלה מינרווה המסמלת אותו מאשר מונומנט להאדרת המסדר הדומניקני אליו לא השתייך החזרזירון של ברניני ההשראה לפסל הפיל הגיעה למעשה מרומן פופולרי מהמאה ה15 ואחד הספרים הראשונים שהודפסו ברומא “Hypnerotomachia Poliphili” (Poliphili’s Dream of the Strife of Love) הדמות המרכזית בסיפור פוגשת פיל אבן אשר נושא על גבו אובליסק. נהוג לחשוב שגם ברניני וגם האפיפיור החזיקו בספרייתם עותק של הספר התכנית המקורית היתה להציב פסל של פיל הנושא אובליסק כמו בספר, אך האב פאלייה אשר תכניתו נדחתה יצא כנגדה. לטענתו המקובלת באותה תקופה אסור היה להניח עצם מאונך מעל חלל, במיוחד כשמדובר באובליסק, סמל החכמה, אשר צריכה לעמוד על בסיס יציב האפיפיור הסכים עם האב פאלייה וביקש שקוביה תונח מתחת לבטן הפיל ותתמוך במשא בכבד של החכמה והאובליסק, בדיוק כמו האיור הלקוח מהספר באותה תקופה רניני התנגד חרוצות. הוא טען שהיה לו נסיון קודם בהנחת אובליסקים על חלל (מזרקת הנהרות היפיפיה בפיאצה נבונה) וטען כי האב פאלייה בעצם מנסה לערב את עצמו בכוח בתכנית אשר לא ניתנה ל בסופו של דבר בקשותיו של ברניני נדחו על ידי האפיפיור אשר לקח את צדו של האב פאלייה ודרש שהאובליסק יונח מעל קוביה. ברניני כמוצא אחרון ניסה לכסות את הקובייה על ידי אוכף אשר יסתיר אותה אך כתוצאה מכך הפיל קיבל צורה מעט דחוסה, ואכן כאשר הפסל הוצג לראשונה מראהו הדחוס לא נעלם מעיני התושבים אשר החליטו בשפתם הציורית לכנותו החזרזירון של מינרווה נקמתו של ברניני ברניני הזועם אמר בליבו לנקום באב פאלייה שחיבל בתכניתו. לא רק שהוא החליט להציב את הפסל כאשר אחוריו של הפיל פונים לביתם של הדומיקנים והאב פאלייה, אלא הוא גם עיקל את זנב הפיל מעט הצידה, כך שאם נזיר מהמסדר בחר להציץ מחלון המנזר, הוא קיבל נוף יחודי לתחת הפיל… דרישת שלום חמימה מברניני לאב פאלייה ואיך זה קשור בכלל לאפרוחון הסברה המקובלת היא שכינויו המקורי של הפיל: “החזרזירון” נשכח עם השנים. המילה הרומאית לחזרזירון, “פורצ’ינו” דומה מאוד למילה אפרוחון: “פולצ’ינו”. כיום אנשים יגידו לכם שכך נקרא הפילון כי הוא קטן וחמוד… אכן שינוי מרענן בדעת הקהל לאורך השנים סיורי סגוויי בהם תקבלו הצצה לאחורי הפיל :אנו נעבור בפסל הפיל של ברניני בסיורי הסגוויי הבאים סיור סגוויי רומא ביום סיור סגוויי רומא בלילה

עשר עובדות על הפנתאון ברומא

הפנתיאון הוא מבנה מונומנטלי עצום ובלתי נשכח, מהחשובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה הארכיטקטונית העולמית. העיצוב המרהיב, הפרופורציות המושלמות וההרמוניה בתוכו הינם תזכורת מרשימה לשיאי האדריכלות בזמן האימפריה הרומית. כאשר מיכאלאנג’לו ראה את הפלא בביקורו הראשון ברומא מסופר שהוא טען שמקום זה נראה כמעשה ידם של מלאכים ולא בני אדם. עשר עובדות על הפנתיאון ברומא:

1 המילה פנתיאון מקורה מיוון ומשמעותה “כל האלים” למעשה הפנתיאון היווה מקדש ל12 אלי הכוכבים אשר קיבלו כל אחד מזבח בתוך המקדש.

2 זהו המבנה המשומר ביותר מתקופת רומי העתיקה. העובדה שהוא שרד פשיטות ברבריות ברומא בזמן שכל שאר העיר נחרבה אפופה מסתורין. הפיכתו לכנסיה בשנת 609 עזרה לשימורו אך גם המבנה עצמו מקדים את זמנו. הרכב החומר המדויק ממנו הוא בנוי עדיין לא ידוע לגמרי והוא דומה לבטון מודרני. תהיה הסיבה שתהיה, הפנתיאון הוא המבנה היחיד מתקופתו אשר שרד בהצלחה את נזקי הזמן וכוח הכבידה ולמעשה הוא המבנה העתיק ביותר בעולם המקורה עדיין בגגו המקורי.

3 החלק המרתק ביותר בפנתיאון, וסימן ההכר המפורסם שלו, הינה כיפת הענק אשר במרכזה העין של הפנתיאון או האוקולוס, חור יחיד בקצה הכיפה אשר מהווה את מקור האור היחיד במבנה וקוטרו 8 מטרים. כיפת הפנתאון העצומה היתה לגדולה בעולם למשך 1300 שנה ועד היום הינה הכיפה הגדולה בעולם ללא שום תמיכה! קוטר הכיפה 43 מטרים והיא למעשה חצי מושלם של עיגול, כלומר, גובהה ורוחבה שווים – 43 מטרים. ההישג האדריכלי הגדול היה בשל המשקל המסיבי של הכיפה העצומה: כדי שכיפה כל כך גדולה וכבדה לא תקרוס, ניסו המהנדסים הרומאים בהצלחה, להפוך את הכיפה לקלה יותר ככל שהיא גבהה. לא רק העובי יורד בהדרגה, אלא החומרים המשמשים בחלק העליון של הכיפה היו קלים יותר עם חללים פנימיים בתוך קירות הכיפה. לירידה בעובי יש השפעה כי בעוד הפנים של התקרה היא כדור,צורתה החיצונית מעט שטוחה. כיפת הפנתאון גדולה מכיפת בזיליקת פטרוס הקדוש, אבל בשל צורת בנייתה היא נראית מעט שטוחה מבחוץ וקשה לקבל תחושה מלאה של המימד שלה. החור בקצה הכיפה בקוטר 8 מטרים הוא המקור היחיד של האור, ומהווה את ההקשר בין המקדש באדמה לאלים בשמיים. גשם מדי פעם נכנס דרכו, אבל זוית ברצפה בה מספר חורי ניקוז עדיין אוספים את המים במהירות, גם לאחר אלפיים שנה.

4 הגיל המדויק של הפנתאון לא ידוע. לפי האגדה הרומאית המקדש נבנה בנקודה בה רומולוס, מיסד העיר, נעלם בסופה מסתורית וכנראה הצטרף אל האלים… רוב ההיסטוריונים מאמינים שהפנתאון הראשון נבנה בשנת 27 לפני הספירה על ידי הקונסול אגריפה. מקדש זה נשרף בשריפה הגדולה של רומא בשנת 80 לספירה ונבנה מחדש על ידי השליט דומיטיאנוס, אך בזמן הבנייה ברק פגע במבנה והוא נשרף שוב בשנת 110 לספירה. הפנתיאון כמו שאנו מכירים אותו היום נבנה בשנת 120 לספירה על ידי השליט אדריאנוס שהיה מעריץ גדול של ארכיטקטורה ועיצב את המקדש במשותף עם אפולודרוס מדמשק, ארכיטקט יווני מפורסם של התקופה אשר הוצא להורג על ידי אדריאנוס בגלל ויכוח על עיצוב המקדש… יום הפנתאון מכיל בתוכו קברים של האומן המפורסם רפאל, מלכי איטליה לשעבר, אומברטו וויקטור אמנועל השני, המלכה מרגריטה ועוד מספר משוררים. רצפת השיש המרשימה היא עדיין המקורית מרומא העתיקה!

5 ההסיטוריה של הפנתאון השתנתה לתמיד תוך תקופת כהונתו של האפיפיור אורבן ה8 אשר החליט להתיך את כל קישוטי הברונזה אשר כיסו את תקרת המקדש, דבר אשר הוביל להתמרמרות וכעס בקרב הרומאים, והוביל למשפט המפורסם ברומא: “מה שאפילו הברברים לא עשו, הברבריני עשה”

6 שישה עשר עמודים קורניתאיים מחזקים את הפורטיקו בכניסה למקדש. כל אחד מהם שוקל 60 טון. גובהם 12 מטרים וקוטרם מטר וחצי. הם הובאו ממצריים. הם נגררו 100 קילומטר ממקום חציבתם לנהר הנילוס ומשם עשו את כל הדרך הארוכה לרומא. העמודים תומכים בגג משולש אשר עליו כתוב שמבנה זה נבנה על ידי מרקוס אגריפה. מכיוון שכיום ידוע שהמקדש הנוכחי נבנה על ידי אגריפה דבר זה נחשב למחווה יוצאת דופן של אדריאנוס לקודמו.

7 אפקט מדהים ניתן לראות ב21 לאפריל כאשר קרני השמש פוגעות בפלטת מתכת מעל הדלת, דבר אשר גורם להצפת הכניסה בקרני אור וזהירתם. יום ההולדת של רומא מחגג ב21 לאפריל ומאמינים שבאותו יום הקיסר אדריאנוס רצה לעמוד בפתח המקדש, מוצף בקרני האור, כאילו האלים קוראים לו מלמעלה להצטרף אליהם.

8 בשנת 609 לספירה הפך הפנתאון למקדש הראשון אשר הפך לכנסיה וכך נמנעה הריסתו בימי הביניים. כיום הפנתאון הוא כנסיה המוקדשת למריה הקדושה והמרטירים. למרות זאת הרומאים עדיין קוראים למקום זה הפנתאון ונראה שמבנה זה מסמל הרבה יותר מכנסיה לאנשי העיר.

9 מול הפנתאון נמצאת מזרקת הפנתאון היפה. היא עוצבה על ידי הארכיטקט המפורסם גיאקומו דלה פורטה ב1575 ונחצבה משיש על ידי לאונרדו סורמני. ב1711 האפיפיור קלמנטוס ה11 ביקש לשנות את המזרקה והוסיף לה את האובליסק של רעמסס 2, פרעה מצריים. כמו כן הוספו דולפינים ובסיס חדשים. עבודות אלו נעשו על ידי פיליפו ברינוני.

10אנו תמיד מנסים להגיע בסיורנו לפנתאון במהלך סיורי הסגוויי שלנו. אנו עוצרים במקום ונכנסים פנימה כדי לראות את הפלא הזה של האימפריה הרומית. נעצור בפנתאון בסיורי הסגוויי הבאים שלנו: סיור סגוויי יום ברומא סיור סגוויי לילה ברומא

אשליה אופטית בכנסיית סנט איגנציוס מלויולה

היא כנסיה המוקדשת לאגנציוס הקדוש, מייסדה של תנועת הישועיים St Ignazio in Loyola

איגנציוס מלויולה 1491-1556

מקובל לייחס את התהליך הרוחני שעבר על איגנציוס כתוצאה מפציעה ברגליו מכדור תותח במלחמת הכל בכל בין הממלכות הספרדיות ב1521. העצם ברגלו התאחתה בצורה עקומה והוא דאג שישברואת רגלו פעם אחר פעם בתקוותו שהעצם תתאחה בצורה ישרה, למרות זאת פיסת עצם נשארה בולטת והוא דאג שינסרו אותה, דבר הגרם לכך שרגל אחת נותרה קצרה מהשנייה ובזאת תם שירותי הצבאי. ראוי לציין שבאותה התקופה לא היה ידוע על חומרי הרדמה ומשככי כאבים. בזמן יסוריו החל לקרוא כתבי דת נוצריים שהעיקרי מביניהם הוא “חיי ישו” אשר השפיע עליו עמוקות. באותה תקופה ויש האומרים בשל סבלו הרב הוא החל לראות חזיונות בהן הופיעה בפניו ישו ואמו מרים, והוא החליט להפוך לנזיר ולהקדיש את חייו לאל. הוא הפך למוביל בתנועת הרפורמה הקתולית ששיאה היה הקמת מסדר הישועים בשנת 1534 בשנת 1523 הוא הגשים את רצונו להגיע לארץ הקודש, ביקור קצרצר של שלושה שבועות בסיומם גורש על ידי השליטים המוסלמיים אשר חששו מקנאותו הדתית והכוונות המסיונריות שלו. איגנציוס נפטר ברומא בשנת 1556 והוכרז כקדוש נוצרי בשנת 1622

כנסיית איגנציוס מלויולה ברומא

לאחר מותו והכרזתו כקדוש ב1622 הוחלט לבנות לאינייציו כנסיה חדשה. האריטקט הנבחר היה אורציו גראסי, פרופסור ב”קולגיום רומאנום” (“הקולג’ הרומאי” – כיום ידועה בשם “האוניברסיטה הגרגוריאנית” – אוניברסיטה אשר בתחילת דרכה הכשירה כמרים למסדר) אשר עיצב את הכנסיה בסגנון בארוק. הכנסיה נבנתה בין השנים 1626-1650 בתחילה הכנסיה נבנתה בעיקרה במקום לימוד, כאשר כיום בחלקה האחורי של הכנסיה נותר בית ספר תיכון, שריד לקיומה של האוניברסיטה המקורית.

צורת הכנסיה כצלב עם כיפות מרובות בצדדים, השפעה הנלקחה מכנסיית ישו ברומא – כנסיית האם של המסדר, והיא כנסיית בארוק קלאסית: התמקדות תיאטרלית באלטר הענק, שיש צבעוני, פסטיבל של צבעים מוקפים בדמויות תיאטרון עצומות אשר מקיפות את האדם הקטנטן העומד מול העוצמה הענקית והדרמטית של האל. אנדראה פוצו אחראי לציור התקרה המרשים אשר חוגג את פועלו של אינייציו בכל העולם ומראה את קבלתו על ידי ישו והבתולה מריים לגן העדן. כל 4 היבשות הידועות מופיעות בציור ובקצה ה”כיפה” הענקית אשר אור השמש חודר דרכה לכנסיה ביום ובלילה – אשלייה אופטית מרשימה כי למעשה לכנסיה זאת אין כיפה אמיתית! כמו כן תקרת הכנסיה נראית הרבה יותר גבוהה ממה שהיא באמת בשל עמודים מצויירים שפוצו צייר לאורך הקירות. פוצו יצר פה שיטה חדשה של פרספקטיבה! במקום לצייר ריבועים ישרים על התקרה ולמקם בתוכם דמויות אשר יראו מעוותות לצופה בשל הקימור של התקרה, הוא החליט לצייר על התקרה רשת של טרפזים שהם בעצם ריבועים מעוותים ואז הוא עיוות בתוכם במכוון את הדמויות כך שמנקודת המבט של הצופה מלמטה הם יראו נכונים. אחיזת עיניים זאת נחשבת לשיא באומנות אשליית ה”תפיסה” (פרספקטיבה). אני אישית בדקתי את הנושא! מדי פעם כאשר אני מוביל קבוצה במקום אני שומר את הסוד לעצמי ואכן נדיר שמישהו שם לב לכך שהכיפה מצוירת. הדרך הכי “קלה” לגלות את הסוד היא כאשר נכנסים לכנסיה בשעות הערב והפלא ופלא! “קרן אור” תמידית מאירה את הכיפה.

מסדר הישועיים

תנועה אשר שאפה לרפא חולים ולבצע עבודת מיסיון בירושליים תוך ביטול העצמי והאדרת האל, למעשה הם חתרו לאמונה עיוורת בכתבי הדת כאשר איגנטיוס התפרסם בעקבות משפטו הבא:

“אאמין כי הלבן אשר אני רואה הוא שחור אם כך הממונים עלי בכנסיה יגידו”…

הישועיים קנו את פרסומם באמצעות בית הספר שלהם אשר נודעו בשיטות הלימוד המתקדמות והערכים המוסריים אותו הקנו לתלמידיהם והם חובקו ע”י האפיפיור אשר נהנה מהעובדה שהם עזרו לו להלחם בפרוטסטנטים אשר איימו על הכנסיה הקתולית. ב1540 נתן להם האפיפיור פפאולוס השלישי את ברכתו ואימצם לחיקו.

מבחינת היהודים, הישועיים יזכרו בשל חלקם באינקוויזיציה והטבח של יהודי אתיופיה, כאשר קיסר אתיופיה בזמנו, סוסניוס, המר דתו מהנצרות האורתודוכסית לנצרות הקתולית ובהשפעתם ועידודם טבח ביהודים רבים, מכר אחרים לעבדות, והמיר בכפייה רבים אחרים.

אנו מבקרים בכנסית איגנציוס הקדוש במהלך סיור סגוויי יום ברומא