אשליה אופטית בכנסיית סנט איגנציוס מלויולה
אשליה אופטית בכנסיית סנט איגנציוס מלויולה
היא כנסיה המוקדשת לאגנציוס הקדוש, מייסדה של תנועת הישועיים St Ignazio in Loyolaאיגנציוס מלויולה 1491-1556
מקובל לייחס את התהליך הרוחני שעבר על איגנציוס כתוצאה מפציעה ברגליו מכדור תותח במלחמת הכל בכל בין הממלכות הספרדיות ב1521. העצם ברגלו התאחתה בצורה עקומה והוא דאג שישברואת רגלו פעם אחר פעם בתקוותו שהעצם תתאחה בצורה ישרה, למרות זאת פיסת עצם נשארה בולטת והוא דאג שינסרו אותה, דבר הגרם לכך שרגל אחת נותרה קצרה מהשנייה ובזאת תם שירותי הצבאי. ראוי לציין שבאותה התקופה לא היה ידוע על חומרי הרדמה ומשככי כאבים. בזמן יסוריו החל לקרוא כתבי דת נוצריים שהעיקרי מביניהם הוא “חיי ישו” אשר השפיע עליו עמוקות. באותה תקופה ויש האומרים בשל סבלו הרב הוא החל לראות חזיונות בהן הופיעה בפניו ישו ואמו מרים, והוא החליט להפוך לנזיר ולהקדיש את חייו לאל. הוא הפך למוביל בתנועת הרפורמה הקתולית ששיאה היה הקמת מסדר הישועים בשנת 1534 בשנת 1523 הוא הגשים את רצונו להגיע לארץ הקודש, ביקור קצרצר של שלושה שבועות בסיומם גורש על ידי השליטים המוסלמיים אשר חששו מקנאותו הדתית והכוונות המסיונריות שלו. איגנציוס נפטר ברומא בשנת 1556 והוכרז כקדוש נוצרי בשנת 1622
כנסיית איגנציוס מלויולה ברומא
לאחר מותו והכרזתו כקדוש ב1622 הוחלט לבנות לאינייציו כנסיה חדשה. האריטקט הנבחר היה אורציו גראסי, פרופסור ב”קולגיום רומאנום” (“הקולג’ הרומאי” – כיום ידועה בשם “האוניברסיטה הגרגוריאנית” – אוניברסיטה אשר בתחילת דרכה הכשירה כמרים למסדר) אשר עיצב את הכנסיה בסגנון בארוק. הכנסיה נבנתה בין השנים 1626-1650 בתחילה הכנסיה נבנתה בעיקרה במקום לימוד, כאשר כיום בחלקה האחורי של הכנסיה נותר בית ספר תיכון, שריד לקיומה של האוניברסיטה המקורית.
צורת הכנסיה כצלב עם כיפות מרובות בצדדים, השפעה הנלקחה מכנסיית ישו ברומא – כנסיית האם של המסדר, והיא כנסיית בארוק קלאסית: התמקדות תיאטרלית באלטר הענק, שיש צבעוני, פסטיבל של צבעים מוקפים בדמויות תיאטרון עצומות אשר מקיפות את האדם הקטנטן העומד מול העוצמה הענקית והדרמטית של האל. אנדראה פוצו אחראי לציור התקרה המרשים אשר חוגג את פועלו של אינייציו בכל העולם ומראה את קבלתו על ידי ישו והבתולה מריים לגן העדן. כל 4 היבשות הידועות מופיעות בציור ובקצה ה”כיפה” הענקית אשר אור השמש חודר דרכה לכנסיה ביום ובלילה – אשלייה אופטית מרשימה כי למעשה לכנסיה זאת אין כיפה אמיתית! כמו כן תקרת הכנסיה נראית הרבה יותר גבוהה ממה שהיא באמת בשל עמודים מצויירים שפוצו צייר לאורך הקירות. פוצו יצר פה שיטה חדשה של פרספקטיבה! במקום לצייר ריבועים ישרים על התקרה ולמקם בתוכם דמויות אשר יראו מעוותות לצופה בשל הקימור של התקרה, הוא החליט לצייר על התקרה רשת של טרפזים שהם בעצם ריבועים מעוותים ואז הוא עיוות בתוכם במכוון את הדמויות כך שמנקודת המבט של הצופה מלמטה הם יראו נכונים. אחיזת עיניים זאת נחשבת לשיא באומנות אשליית ה”תפיסה” (פרספקטיבה). אני אישית בדקתי את הנושא! מדי פעם כאשר אני מוביל קבוצה במקום אני שומר את הסוד לעצמי ואכן נדיר שמישהו שם לב לכך שהכיפה מצוירת. הדרך הכי “קלה” לגלות את הסוד היא כאשר נכנסים לכנסיה בשעות הערב והפלא ופלא! “קרן אור” תמידית מאירה את הכיפה.
מסדר הישועיים
תנועה אשר שאפה לרפא חולים ולבצע עבודת מיסיון בירושליים תוך ביטול העצמי והאדרת האל, למעשה הם חתרו לאמונה עיוורת בכתבי הדת כאשר איגנטיוס התפרסם בעקבות משפטו הבא:
“אאמין כי הלבן אשר אני רואה הוא שחור אם כך הממונים עלי בכנסיה יגידו”…
הישועיים קנו את פרסומם באמצעות בית הספר שלהם אשר נודעו בשיטות הלימוד המתקדמות והערכים המוסריים אותו הקנו לתלמידיהם והם חובקו ע”י האפיפיור אשר נהנה מהעובדה שהם עזרו לו להלחם בפרוטסטנטים אשר איימו על הכנסיה הקתולית. ב1540 נתן להם האפיפיור פפאולוס השלישי את ברכתו ואימצם לחיקו.
מבחינת היהודים, הישועיים יזכרו בשל חלקם באינקוויזיציה והטבח של יהודי אתיופיה, כאשר קיסר אתיופיה בזמנו, סוסניוס, המר דתו מהנצרות האורתודוכסית לנצרות הקתולית ובהשפעתם ועידודם טבח ביהודים רבים, מכר אחרים לעבדות, והמיר בכפייה רבים אחרים.
אנו מבקרים בכנסית איגנציוס הקדוש במהלך סיור סגוויי יום ברומא
Trackback from your site.